מפסיקים לחיות מתוך
ריצוי אשמה וחוסר ערך 
ובמערכות יחסים רעילות ונצלניות

על היתרונות של הרגישות הגבוהה לצד הבינה המלאכותית ולמה אני חושבת ששיחקנו אותה בעניין הזה

יש רגע כזה, שקורה לפעמים כששני אנשים רגישים נפגשים. פתאום יש תחושה שמישהו סוף־סוף מדבר את השפה שלי. הוא לא נבהל מהעומק, לא ממהר לפתור, לא חושב שאני "מגזים". הוא מבין בלי הרבה מילים.

למה ילדותיות ושובבות הן ממש לא אותו דבר ואפילו ההיפך ואיך זה קשור לנרקיסיזם

למה אנשים רעילים לא מצליחים לעבור בתוך קשר רעיל משלב ההתאהבות לאהבה ואיך זה משפיע על הנפגע?

מוצאי יום העצמאות העלו בי את החיבור בין היחס המשפיל שלו זכו שורדי השואה בימים של קום המדינה, לבין האשמת הקורבן שזוכים לה פעמים רבות נפגעי אלימות נפשית.

ילדים להורים רעילים לפעמים זוכים גם למישהו בסביבה שלהם שרואה אותם, מבין מה הם עוברים ועושה כמיטב יכולתו להיות שם עבורם. אלו סיפורים של כמה ילדים שהיום הם כבר גדולים שזכו למבוגר כזה בחיים שהציל אותם

איך מתמודדים עם הורות רעילה של אמא לבת. איך מחזירים את הביטחון והתפיסה העצמית שלך כיפה וראויה. ולמה בעצם האימהות האלה עושות את זה?

איך נראה המעגל הפנימי של האדם המרצה? איך כל שלב מייצר את השלב הבא ואיך שוברים את המעגל?

למה לפעמים למרות הרצון לצאת מהמצרים הפרטי שלנו, אנחנו יכולים להרשות לעצמנו לבחור להישאר. להביט לכאב בעיניים, לחמול על עצמנו ורק אחר כך לצאת.

למה ילדים רגישים לא רוצים ללכת לבית ספר? למה למערכת החינוך קשה כל כך לקבל את ההגדרה של ילד רגיש ומה אתם יכולים לעשות בעצמכם כדי לשנות את המצב עבור הילד שלכם.

לקראת שבת נוספת בימים של מלחמת נמשכת שאפשר היה לחשוב שנתרגל גם אליה, אבל האמת היא שדודו טסה לא לגמרי צדק ולא להכל מתרגלים בסוף.

איך ימים של מלחמה ואזעקות יכולים לעזור לנו להבין על מה אין לנו שליטה ואנחנו צריכים לקבל באופן רדיקלי, על מה יש לנו ואיך שוברים את מעגל ההתמכרות למחשבות רעילות כדי לשלוט במה שאפשר