והימים ימי התראות ואזעקות
והעם היושב בציון נשכב בימים אלה על הכביש המהיר עם הראש למטה
מתעורר פעמים רבות בלילה לשמע צליל צורמני מעיר מתים אבל גם אותנו שעדיין כאן.
עושה כמיטב יכולתו ומחכה לימים שקטים יותר.
שבטח מתי שהוא יגיעו לכאן או שאנחנו נעבור אליהם לסקנדינביה.
ובתוך הלא נורמלי שהוא הנורמלי החדש
אולי קצת בניסיון נואש של מי שעוסקת בתחום הנפש ומנסה להבין איך מתמודדים עם עוד תקופה כזו
אני רוצה לנסות ולהציע שילוב שממבט ראשון נראה שיש בו סתירה,
ממבט שני גם אבל אם בוחנים אותו פעם שלישית גג רביעית,
אפשר לראות איך הדברים בכל זאת מסתדרים.
ואני מתכוונת לשיעור שימים כאלה קצת מלמדים אותנו לגבי הקיום כאנושי שיש בו מצד אחד חוסר שליטה מוחלט, ומצד שני גם ממש לא.
כי כרגע למשל אנחנו לא יכולים לדעת מתי תתפרץ לחיים שלנו התראה (או התרעה - שמישהו יעשה סדר בעניין הזה לפחות)
אזעקה או השילוב המנצח של שתיהן יחד.
ואז אנחנו, יצורים קטנים ותאבי חיים באופן יחסי נפסיק הכל ונצא לפגוש את השכנים במקלט.
והתזכורת הזו שאנחנו באמת רק רק רק בני אדם.
רגע פה. רגע עפים על טיל לשם. זהו.
היא צד אחד של השיעור.
אבל
ופה אני חושבת שנכנס הטוויסט המגניב
(כן אני בת חמישים פלוס וחושבת שמגניב לומר מגניב)
לגבי השאלה איך אנחנו הולכים למקלט
איזה שלום אנחנו אומרים לאחרים שנאלצים להיות שם גם
והאם ניתן לשכנה מהקומה מעלינו שמטריפה לנו את השכל כי היא לומדת לנגן כרגע בתופים להיכנס או לא.
כל אלה הם כבר כן בשליטה שלנו. לא ככה?
אבל רגע, זה לא כל כך פשוט.
הדיבורים האלה על בחירה נשמעים יפים אולי בתאוריה, אבל בפועל אולי הם בכלל לא נכונים
כי איך אפשר להגיב אחרת למצבים כאלה.
לא ככה?
כי השכנה באמת בלתי נסבלת והמצב הזה. נו.
מה נסגר.
והשנים האחרונות ויוקר המחיה גם. סליחה ששכחתי
איך אפשר עדיין לחשוב שיש לנו בחירה בכל זאת?
אז קודם כל. נכון.
אנחנו צודקים. זה בלתי נסבל.
אבל הדבר היחיד באמת
שיש לנו כל הזמן יכולות להשתמש בו כדי לבחור ולהיות בשליטה מסוימת היא היכולת תצפת על המחשבות שלנו!
זהו.
מחשבות שמייצרות הורומוני מתח כאלה שאנחנו מתמכרים לחומרים אליהם ולכן קשה לנו כל כך לבחור אחרת
וכשאנחנו מבינים שהמחשבות שלנו הן המפתח
ומתחילים להיות מחוץ לראש שלנו.
להביט בהן לפעמים כמו על פרומטר רץ של שדרנית חדשות עייפה.
שואלים את עצמנו אם המחשבה הזו או האחרת מחלישה או מחזקת מייצרת קורטיזול או אוקסיטוצין
שם קורה הנס שם יש באמת פתאום בחירה.
ושם מתחבר לו כל העניין הזה של להיות חסר שליטה
ובו זמנית ולחיות בימים כמו אלה בקבלה של חוסר שליטה ומצד שני בו זמנית לקחת בחשבון את היכולת להביט במחשבות מבחוץ להגיד להן תודה אבל לא תודה
לעצור את מעגל ההתמכרות לקורטיזול, להרגיש אחרת לגמרי במקלט או בכל מקום אחר ואפילו לתת לשכנה מלמעלה להיכנס למקלט בלי שהיא תפעיל אצלנו אזעקה פנימית.