ממש עכשיו אני יושבת ומקלידה את המילים האלה על מקלדת שמחוברת למחשב שלפני חצי שעה לא עבד.
איך זה שהוא כן עובד עכשיו ואני יכולה לשבת להקליד?
כי לפני ארבעים וחמש דקות בערך התיישבתי לשיחה עם הצ'אט ויחד הגענו לתוצאה המרגשת הזו של מחשב עובד.
אבל למה אני משתפת ברגע הזה כאן?
כי האירוע הזה יחד עם שיחה שניהלתי עם הבת הרגישה שלי אתמול מתחברים אצלי למחשבה בנוגע אלינו האנשים הרגישים והבינה המלאכותית.
רגישות אנושית ובינה מלאכותית
כי אם נקשיב לרגע לקולות מסביב בנושא הבינה המלאכותית
אני חושבת שנוכל לשמוע יחד עם ההנבה שהיא כאן כדי להישאר
הרבה מאד קולות ביקורתיים, מפוחדים, מתבצרים.
וחלק מהם נכונים מאד.
אני בכלל לא מתווכחת עם זה.
מבינה את החרדה האנושית
את הפחד לאבד מקום עבודה.
את הקושי לקבל את העובדה שרובוט לומר להיות חכם יותר מאיתנו
ויכול להחליף אותנו בכל כך הרבה תחומים ומשימות שקודם היו נראות שמורות למין האנושי בלבד
ואפילו לבני אדם מוכשרים במיוחד.
וכאן נכנסת לתמונה הרגישות הגבוהה
ודווקא במובן חיובי מאד.
כי לי נדמה לי ותקנו אותי בתגובות אם אני טועה.
שאנחנו דווקא שיחקנו אותה בעניין הזה.
כי מול הבינה המלאכותית בעיני לפחות הרבה מהקלפים שקיבלנו
שלפעמים מרגישים לנו כמו החלק הבעייתי בחבילה
בעניין הזה יש לנו יתרון נפלא והיא האינטליגנציה האנושית הרגשית
היצירתיות
הדמיון
חיפוש משמעות ועוד כל מיני
שלפעמים בא לנו להחזיר עם האריזה....
אבל בהקשר הזהשל הבינה המלאכותית
אני חושבת שהם דווקא עובדים לטובתנו
מאפשרים לנו להשתמש ביכולת האלה עם הכלים המלאכותיים
ולקחת אותנולמקומות מופלאים
על בסיס המשהו המיוחד שאנחנו מביאים לשולחןכלומר לצ/אט.
אז נושמת רגע
עדיין עם חיוך מרוח על השפתיים
בזמן שאני מקלידה את הפוסט הזה
על מקלדת שהייתה מחוברת למחשב
שעד לפני חצי שעה לא עבד
ומזכירה לי לנו את העובדה המשמחת הזו שהבינה המלאכותית ביחד עם האנושיות והרגישות שלנו היא קומבינה משובחת דווקא
והיא יכולה לקחת אותנו למקומות מופלאים עמו שאומר ד"ר סוס
אפילו אפילו להפעיל מחשב סרבן לגמרי לבד.