לחן לחסד ולרחמים"
פתאום היום בנסיעה לירושלים שמתי לב לטרילוגיית המילים הזו שמומולמלת על ידי כלאחר יד כחלק מתפילת הדרך.
"לחן לחסד ולרחמים. בעיניך ןבעיני כך רואינו."
ככה אני משתדלת לומר בכל נסיעה כשאני יוצאת לדרך.
בלי משים. מורגלת. אוטומטית.
אבל היום פתאום עצרתי לרגע את המלמול. לא את הנסיעה.
מקשיבה להן. לשלושת המילים האלה. וחן וחסד האמת נשמעו לי אחלה.
כן ברור. שנמצא חן. שיהיו טובים אלינו. סבבה.
אבל רחמים? למה רחמים? מה קשור רחמים?
אנחנו הרי לא באמת רוצים להיות במצב שבו מרחמים עלינו. בגדול. לא ככה?
נשארתי לרגע עם התהיה ואז נזכרתי במשהו
נזכרתי איך אומרים רחמים באנגלית.
שיש בה. לצערי לפעמים. פשוט יותר מילים.
יסלח לי בן יהודה
והרבה פעמים גם יותר מילים לאותה מילה. בעברית.
כי רחמים זה גם למשל pity שאת זה אנחנו פחות אוהבים אבל גם mercy וגם compassion שהם אולי יותר סוג של חמלה אני שומעת אתכם אומרים. מגיני השפה העברית.
אבל לא בדיוק.
כי שני האחרונים בעיני ובמיוחד השלישי הוא סוג של רחמים ממקום שווה אני חושבת.
ממקום אמפתי שיודע שמחר אני יכול להיות בצד השני של הרחמים.
ושאני ארצה compassion ולא pity נרקיסיסטי. מבינים?
אז כן. חן וחסד ורחמים.
אבל במובן השוויוני והחומל של המילה. על זה חותמת.
כל יום. אמן. אצל כולנו. וכמה שיותר מהר.