"הרגשתי שאני לא יכולה יותר להגן עליהם מעובדות, אז סיפרתי"
"היה רגע שהייתי פשוט חייב. לא יכולתי יותר לשמור בבטן"
"חשוב היה לי שהם ידעו כדי שגם הם יבינו ויוכלו להתגונן מפניה"
אלה חלק מהמשפטים המובנים המוצדקים והכואבים שאני שומעת במפגשים מנשים וגברים שיש להם ילדים משותפים עם נרקיסיסט או נרקסיסיטית.
וכמה שאני מבינה
וכמה שאני רואה את הכאב בעיניים.
כאב על עצמם, כאב על הילדים, כאב גם וגם.
ואני רואה את הצער על הסבל הזה שכולם צריכים לעבור, את תחושת האשמה ש"אני בחרתי להם אבא/אמא כאלה" את התקווה שאם אני אספר ואשתף, אומר להם את הכל כולל הכולל, אסביר להם את עולם המונחים לעומק ואהיה שם כדי להכיל את מה שהם עוד יצטרכו לעבור - אם רק אעשה את זה הדברים יראו אחרת, ונוכל כולנו להפליג יחד אל השקיעה נטולת הנרקיסיזם.
ואני רוצה להתנצל רגע על הציניות, שמקורו בהבנה של הכאב, ולחזור רגע אחורה ולומר את הדבר החשוב ביותר אולי בסיפור הזה מול ילדים בהורות משותפת עם אדם רעיל:
לשתף בהבנה החשובה - שהסיפור של הילדים שלכם הוא לא הסיפור שלכם. שיש להם את המסע שלהם.
ואני יודעת שזה קשה מנשוא להפנים את זה
ואני יודעת שהכי בעולם הייתם רוצים לעקור את מקור הכאב הזה מחייהם ומחייכם.
אני יודעת. ומבינה
אבל האמת היא שבתוך מציאות של מערכת יחסים קרובה עם נרקיסיסט - האמת היא מורכבת יותר.
והאמת היא שאתם לא יכולים לקחת מהם את הכאב הזה. ושזו דרך שהילדים שלכם וגם נפגעים אחרים למעשה - צריכים וחייבים ללכת בעצמם או לא.
לבחור להבין וללמוד ולהכיר ולעשות אחרת או לא.
לקבל את ההחלטות על מידת הקשר המעורבות, השיתוף והחיבור להורה הנרקיסיסט או לא.
לבחור מה נכון עבורם בהתאם למקום שבו הם נמצאים בחיים שלהם, בהתאם לסיפור שהם מסוגלים או בוחרים לספר לעצמם באותו זמן ולא בשום אופן בהתאם למקום שבו אתם נמצאים.
ואני יודעת כמה בא לכם לבוא ולספר להם מה באמת עברתם.ואני יודעת שאתם בכנות מרגישים וחושבים שזה לא רק ממקום של רצון לפקוח את עיניהם ולגרום להם להבין מי אתם, אלא גם מהמקום הכנה של רצון להגן.
אבל במציאות הדברים לא תמיד עובדים ככה.
וההורה הנרקיסיסט למשל יכול, במניפולציות שהוא יודע ליצור באופן טבעי, לשנות את כל התמונה. בלי למצמץ לדבר למשל על ניכור הורי, לגרום לילדים עצמם אפילו להאמין בזה, לגרום עוד יותר בקלות למערכות הרשמיות לחשוב שבעצם מדובר בסיפור הפוך לחלוטין, לראות בו הקורבן. גסלייטינג אמרנו?
וכן זו הזייה מוחלטת אבל היא עלולה לקרות, והיא מחרידה, אבל היא לא הסיבה היחידה לחשוב לעומק לפני שמספרים לילדים.
כי יש גם סיבות כמו הקושי שמולו זה יציב את הילדים, כי עבורם, מה לעשות, ההורה הנרקיסיסט הוא חלק גם ממי שהם, גנטית, מנטלית, איך שתקראו לזה, והצורך להתמודד עם חלקים מתוך האדם הרעיל הזה שכביכול נמצאים בתוכך - הוא תהליך קשוח מאד ולא נכון שנהיה אנחנו אלה שמחליטים מתי הם יבחרו לגעת בו אם בכלל ואפילו יותר מכך - אין לנו את הזכות להחליט את זה עבורם.
אז, כן, אני יודעת שאני "הורסת מסיבות" במובן העצוב של המילה אבל היה לי בכל זאת חשוב לגעת בנקודה הרגישה הזו ולומר את הדברים.להזדהות ולחבק ולומר שזה נכון, התחושות האלה בלתי נסבלות. חוסר האונים, תחושת העוול, החשש מפני העתיד.
כולן קשות מנשוא, ועדיין כל עוד ניתן וכל עוד יש לכם את יכולת לתת לילדים שלכם שיש להם הורה נרקיסיסט, לבחור ללכת את המסע שלהם בקצב שלהם, באופן ובזמן ובדרך שבה הם יבחרו, גם אם הם יבחרו אחרת לגמרי ממה שהיינו רוצים עבורם, כל עוד יש לכם את הכוחות לעמוד בנטל ובכאב הזה, אני רוצה לחזק אתכם, לחבק אתכם, לומר לכם שאתם גיבורים אמיתיים והכי מהכל - אתם הורים.