נסו לדמיין לרגע מצב שבו מצטרף אל כותב מגילת אסתר, פסיכולוג, פסיכיאטר או חוקר בתחום הנפש.
אותה מגילה שבה אמנם שמו של בורא עולם לא מוזכר, אבל הפרעות האישיות ודפוסי אישיות מורכבים דווקא מופיעים בה לא מעט.
לכבוד פורים המתקרב וכדי להבין מעט יותר את החיבור דפוסי אישיות רעילים לצד רגישות גבוהה, מזמינה אתכם להצטרף אלי למסע בין שורות המגילה, ולנסות לבחון מנקודת מבט טיפולית את קוי האישיות של הדמויות המרכזיות בסיפור.
המולך מהודו ועד כוש
כי קחו למשל את אחשורוש. המלך אחשורוש, סליחה. זה שעורך משתה של 180 יום...משתה שהמטרה המפורשת שלו היא להראות לכולם כמה הוא הכי. הכי עשיר הכי מולך הכי מהודו ועד כוש, הכי. הכי שיש.
אחר כך הוא מצווה להביא את המלכה לפניו
אחר כך הוא מחליף אותה באחרת שהוא בוחר מתוך כל צעירות הממלכה
אחר כך הוא ממשיך להיות עסוק בעצמו ובכמה הוא חשוב ועשיר ומולך
ואחר כך הוא חותם להמן על האישור להרוג את כל היהודים וכשהמן והוא כבר לא בסטיז.. הוא חותם על ההיפך.
מתוך כל עלילות המלך האלה ועוד אחרות לא צריך להיות חד עיין כדי לזהות את הנרקיסיסזם הגרניוזי עם נגיעות של הפרעת אישיות פרנואידית
שיחד מפגישות אותנו עם דמות ריקה, מתאמצת להיות אול אובר דה פלייס והכי חשובה בחדר, ובמקרים שנדמה לה שמישהו מתחיל עם המלכה שלה, לתלות אותו על עץ כמובן.
ותילקח אסתר
ומה לגבי אסתר?
האישה והמגילה. אילו דפוסי אישיות ואתגרים נפשיים היה מתאר פסיכולוג הממלכה לו היה פוגש בה בימים ההם בזמן הזה?
ובכן, וגם כאן, אלו רק דברים שאני הקטנה חשה כשאני קוראת את המגילה מדי שנה,
נדמה לי שאסתר היא אחת מהדמויות שעוברות תהליך של "חיווט מחדש" שינוי מהותי פנימי לאורך המגילה
ורק העבודה הפנימית הזו אני סבורה שהיא הרוויחה את הזכות להיות הפנים של המגילה כולה.
ואיזה תהליך עוברת אסתר?
תהליך החלמה מקודיפנדנסי, תלות באישורים של אחרים, שינוי דפוסי ריצוי ופסיביות ומעבר לאקטיביות אסרטיבית מרשימה.
כי אם בתחילת המגילה כל הפעלים המתייחסים לאסתר הם פסיבים לחלוטין.
ותילקח אל בית המלך, ויבהל את תמרוקיה, ותיטב הנערה בעיניו ועוד תילקח אחד אל אחשורוש כנראה בזמן שבין פרק ב' לד' - אסתר עוברת שינוי.
משהו קורה לה שם בבית המלך.
משהו במח שמשפיע על הגוף והרגשות והאישיות שלה משתנה.
היא כבר לא נערה נבוכה מובלת ממקום למקום,
לאט לאט יום אחרי יום היא הופכת לדמות בפני עצמה, מקבלת החלטות אני מנחשת, מקבלת מהסובבים אותה שיקוף שהיא קיימת, ראויה, לא שקופה נוכחת.
והשינוי הזה, משנה משהו בתוכה,
וברגע אחד אנחנו פוגשים אותו כשמרדכי שולח אליה את המסר שהיא צריכה לטפל בעניין הזה עם המן
ופתאום היא לא אסתר הפסיבית יותר ובאסרטיביות מרשימה היא מצד אחד מבינה את מה שמוטל עליה, את התפקיד ההיסטורי, ומצד שני מבהירה למרדכי איך זה הולך להתבצע בתנאים לה.
משם אנחנו ממשיכים לראות את תהליך החיווט מחדש של המח והאישיות של אסתר נפרשים בפנינו עוד קצת ועוד קצת בכל פעם.
במשתה שהיא עורכת, בהפלה של המן, ובנהפוך הוא של גורל כל היהודים כולם.
את כל זה עושה אסתר החדשה.
זו שעברה מפסיביות מול העולם לאקטיביות רגישה. שתכנתה את צורת החשיבה שלה ואת האופן שבו המחשבות מפעילות אותה לגמרי מחדש והיא כבר לא נלקחת אלא לוקחת מקום ותפקיד ואת טבעת המלך כדי לשלוח אגרת חדשה.
והיא מרגשת אותי עם השינוי הזה שהיא עושה כל שנה מחדש.
הממאירות של המן
דמות נוספת שאי אפשר להתעלם ממנה כמובן במגילה היא זו שאנחנו שורקים, מרעישים ומרעיפים עליה קריאות בוווווו שוב ושוב במהלך המגילה - הלא הוא המן או המן הרשע כמו שאנחנו מכירים אותו.
אבל אישיותו של המן לו הייתה נבחנת על ספת הפסיכולוג היה לתחושתי מתואר לא רק כרשע סתם כך, אלא כנרקיסיסט ממאיר - הסוג המפחיד מכולם לטעמי. או לפחות אחד המסוכנים במיוחד.
למה? כי הנרקיסיסטיים הממאירים שיש בהם הרבה מדפוסי האישיות האנטי סוציאלית הם מצד אחד לא אמפתיים לא לוקחים אחריות, עסוקים בעצמם, כמו סוגי נרקיסיסטים אחרים, אבל הם גם חסרי מצפון, אכזריים ומסוגלים לפגוע באחר בלי שהמצפון שאין להם יתעורר.
במקרה של המגילה הזו סופו של ההנרקיסיסט הממאיר מגיע כשהנרקיסיסט הגרנדיוזי פרנואידי שהיה במקרה הזה חזק ממנו הרגיש מאויים.
במקרים אחרים בהיסטוריה, לא היה לאנושות כל כך הרבה מזל והנרקיסיסט הרעיל הוא זה שהאכזריותו תלה אחרים על העץ.
ממרדכי עד אנילביץ'
דמות רביעית ואחרונה שהייתי רוצה להתעמק בדפוסי האישיות שלה הוא כמובן מרדכי.
לכאורה האיש הטוב בסיפור.
אבל גם הוא אני מנחשת לא היה יוצא בלא כלום מפגישת אינטייק עם איש טיפול מקצועי.
למה?
כי למרות החיוביות שבו אי אפשר להתעלם מהעובדה שהוא במו התנהגותו סיבך את כולנו בסיפור הזה, שעד היום אנחנו משלמים עליו במשלוחי מנות מיותרים זה לזה.
הרי לו היה מרדכי הזכור לטוב משתחווה להמן כמו שעשו כל האחרים, לא היינו כנראה שומעים דבר וחצי דבר על ממלכת אחשוורוש ועל עלילותיה.
ולכן נשאלת השאלה מה גרם לאיש הימיני הזה לפעול בדרך בה פעל, לא לוותר, ולגרור את כולנו איתו.
ופה אני רוצה בעדינות מתוך כבוד לאיש להציע פרשנות זהירה ולומר שמרדכי כמו מנהיגים רבים אחריו, עיין ערך מרדכי אנילביץ למשל שחלק את שמו הוא מסוג האנשים שלא יכולים לזייף. לא מעגלים פינות, לא כורעים ומשתחווים בפני מי שאינו ראוי לכך לא משחקים את המשחק, פשוט לא.
יש מי שיקראו לו מצפוני,
אחרים ואני ביניהם יאמרו אדם רגיש מאד עם שליחות שהוא מוכן להילחם עליה עד הסוף.
בכל מקרה ואיך שלא תנסחו את הדברים גם לדפוס האישיות הזה, כמו להפרעות המתוארות למעלה, יש, ללא ספק השלכות, מחירים ואתגרים שמרדכי ניצב בפניהם במגילה,
שמובילות כאמור את כל הסיפור למקום לא פשוט בכלל, ומאפשרות לו מהצד השני להיות אחר כך מנהיג רצוי לרוב אחיו, כלומר רגיש ומצפוני מספיק כדי לקבל את מספר המנדטים הגדול ביותר ולהמשיך להנהיג.
ומה לגבי חרבונה?
לקראת סיום ואחרי שפגשנו את ארבעת הדמויות המרכזיות של המגילה על ספת הטיפולים,
אי אפשר לסיים כמובן בלי להזכיר ולנסות להבין את מי שאנחנו מציינים את שמו תמיד יחד עם המילים "זכור לטוב"
הלוחש למלכים,
מי שברגע הנכון קרא את החדר,
ידע לומר את המילים המדויקות ובכך להוביל לסופו של הנבל.
גם הוא כמו מרדכי נדמה לי ניחן ברגישות וחדות רגשית,
אבל בניגוד למרדכי נראה שהוא השתייך לזן העדין יותר של הרגישים, אלא שבנעימות, בין השורות, בעדינות מופנמת לוחשים על אוזנו של המלך את המילים הנכונות ברגע הנכון
עוזרים לו לקבל את ההחלטות האינטואיטיביות שמלך גרנדיוזי עלול לא לקבל, וחוזרים כלעומת שבאו אל מאחורי הקלעים, אל הצללים.
כותב המגילה, שבעצמו היה כנראה חד עיין מבט ולב, ואולי אפילו מרדכי בעצמו יש אומרים, בחר בכל זאת להכיר לנו את חרבונה, איש הצללים, וללמד אותנו על הדרך שיעור נוסף ברגישות ומנהיגות.
עד כאן ניתוח סובייקטיבי מעט של דמויות המגילה הראשיות וגם חרבונה. התבוננות ברגישות, נרקיסיזם, מנהיגות ותהליכי שינוי פנימיים שמשתקפים בחוץ דרך סיפור המגילה,
בתפילה ותקווה לימים של שקט ליהודים ובכלל
כמה שפחות מנהיגים נרקיסיסטיים וכמה שיותר מצפוניים
שיביאו איתם אורה שמחה ששון ויקר
ואפילו סתם... שלום .
פורים שמח
רותי