"לא עניין אותו אף פעם כלום חוץ מהקידום האישי"
"תמיד ידענו לשתף אותנו בהישגים כי היא תיקח עליהם קרדיט"
אלה הם חלק מהמשפטים ששמעתי ואני ממשיכה לשמוע מלקוחות שבאים להתייעץ בנוגע לנרקיסיזם מחוץ לכתלי הבית והמשפחה שלהם - במקום שאמור להיות מקצועי וממוקד במטרות ארגוניות ומקצועית - מקום העבודה שלהם.
ואני מודה שגם אני לעיתים מתבלבלת.
וצריכה תזכורת לעצמי שמשתפת אתכם בה כאן עכשיו.
תזכורת עד כמה זה משמעותי, כואב, משפיל ומחליש לחוות את החוויה הנרקיסיסטית במקום במקום העבודה ולא רק בבית. כי מקום העבודה פעמים רבות הוא מקום שמגדיר אותנו, נותן משמעות קיומית, לא פחות ולא יותר, ובוודאי בוודאי מהווה מקור לפרנסה שלנו ושל בני משפחה שהיא כמובן חשובה מאין כמותה.
לכן, זה כן חשוב. אפילו מאד.
וכלן צריך לתת את הדעת גם לנרקיסיסזם "המקצועי" הזה שמתרחש בכל יום במאות מקומות עבודה ברחבי הארץ ועוד רבים אחרים בעולם והוא פוגעני מאין כמותו.
אז איך זה נראה?
אוקי, אז אחרי שהבנו את החשיבות, עולה השאלה המשמעותית: איך מזהים? איך אפשר לדעת שעם זה אנחנו מתמודדים במקום העבודה שלנו?
כמה נקודות חשובות לזיהוי נרקיסיזם אצל עובדים שותפים, מנהלים או חברי צוות שלנו:
1. ריכוז עצמי: נרקיסיסטים נוטים לתעדף את הצרכים וההישגים שלהם על פני אחרים, בחיפוש אחר אימות והכרה מתמידים.
2. חוסר אמפתיה: נרקיסיסטיים עשויים להתעמת עם עמיתים או כפופים, תוך שהם ממוקדים אך ורק בשאיפות שלהם ומתעלמים מרגשות או נקודות מבט של אחרים.
3. נטיות מניפולטיביות: נרקיסיסטים יקדישו משאבים רבים למניפולציה שנועדה להשיג את מטרותיהם, ינצלו מצבים או אנשים כדי לקדם את סדר היום שלהם בלי למצמץ כמובן.
4. תחושת עליונות: לעתים קרובות נרקיסיסטים יפגינו תחושה מוגזמת של חשיבות עצמית ועשויים להגזים בהישגים או בכישרון שלהם.
איך זה משפיע על סביבת העבודה?
לא טוב. אפילו רע מאד הייתי אומרת בחיוך עגום, אם היינו מנהלים את השיחה הזו בעל פה. בכתב אני יכולה לומר כי ההשפעה על מקום העבודה של לנוכחות של נרקיסיזם יכולות להיות משמעותיות מאד, ועוד מאד אחד.
וכך למשל דינמיקת הצוות תהיה רעילה ועצבנית כי נרקיסיסטים יעשו הכל כדי לשלוט בדיונים ובהחלטות, ולערער את המאמצים השיתופיים.
התנהגויות נרקיסיסטיות יוצרות די בקלות בדרך הזו טינה, חרדה וירידה במורל אצל העובדים האחרים, מונעות חדשנות וצמיחה, ופעמים רבות גם גורמות לעזיבה של עובדים טובים שיכולים היו לתרום לארגון מאד.
מה עושים? איך מתמודדים?
גבולות ואבן אפורה. ככה אני בדרך כלל "רושמת" ללקוחות שלי כתרופה שיכולה להקל על המצב ואפילו לגרום לנרקיסיסט להיות זה שעוזב. וכן, ראיתי גם כבר אירועים משמחים כאלה במציאות.
וכשאני אומרת הצבת גבולות אני מתכוונת לקביעת גבולות ברורים כדי להגן על עצמכם מפני מניפולציות או ניצול.
וכשאני אומרת אבן אפורה אני מתכוונת לתקשורת ברורה, ישירה ותמציתית, תוך התמקדות בעובדות וביעדים וכמה שפחות רגשות. אם אפשר בכלל בלעדיהם.
מה עוד יכול לעזור?
קבוצת תמיכה ספונטניות. כן. אין ברירה ולא, זו לא רכילות או קנוניה, זו הצלת נפשות. הנפשות שלכם. לכן אל תחששו וכשאתם מזהים נפגעים נוספים סביבכם צרו איתם ברית אחים לגורל. אם תרצו. עזרו אחד לשני לעמוד מול האתגר הזה, קבלו ותנו תמיכה וגיבוי. זה עושה פלאים. פשוט ככה.
ולסיום, אחרי כל החדשות המורכבות האלה, איך יוצאים מזה? איך מייצרים מקום עבודה מאוזן ולא רעיל, נטול נרקיסיסזם?
האמת שזו שאלת מליון הדולר, ואולי אפילו יותר. והתשובה אליה מתחילה קודם כל במודעות ובהבנה מול מה אנחנו עומדים. אחרי שעשינו את זה והתמודדנו ואולי הלוואי אמן שהנרקיסיסט עזב אותנו לטובת קידום כל שהוא (כן, הם בדיוק אלה שבדרך כלל נבעטים למעלה), חשוב שנמשיך או אולי בעצם נתחיל לטפח תרבות של משוב, לעודד פתיחות בתוך הארגון, לקדם מודעות עצמית ואחריות.
הלוואי אמן.
בקרוב אצל כולם, מקומות עבודה נטולי נרקיסיסזם, שאנשים קמים בבוקר כדי להגיע אליהם בשמחה וחיוך. עוצרים לקחת כוס קפה במטבחון ויודעים בבטחון מלא שאף מנפולטור לא עורב להם בין הפרוזדורים, והם יכולים, פשוט להתחיל את היום שלהם מתוך שלוות נפש וריכוז ופשוט - לעבוד.