לפעמים, ואני מנחשת שכל מי שנחשף למידע בנושא נרקיסיזם יהנהן תיכף יחד איתי, כי לפעמים אני מרגישה שהנושא הזה של נרקיסיזם הפך במידת מה לסוג של דת. יש תורה סדורה, יש נכון ולא נכוןיש אמונה בצדקת הדרךובאופן כללי יש תחושה שגילינו את האור והוא זה שמנחה אותנו בדרך הנכונה.
עכשיו,
לפני שאגע בנקודה של ניתוק קשר מוחלט והאם הוא תמיד נכון חשוב לי לענות לעצמי ולומר כי בהמון מובנים ה"דת" הנרקיסיסטית היא מוצדקת ונכונה ומצילת חיים. וכי היא באמת סוג של אור גדול מאד בעולם של חושך ואיבוד דרך בכל מה שקשור לאמפתיה ולקיחת אחריות למשל.
יחד עם זאת ואחרי ההסתייגות החשובה הזו, אני רוצה להעז ולומר משהו שלא תמיד מתקבל בברכה על פי התפיסה הטיפולית הקלאסית בנפגעי קשרים נרקיסיסטיים והוא - שאני לא תמיד או אפילו פעמים רבות לא אומרת שניתוק קשר מוחלט הוא הפתרון היחיד או הפתרון הנכון היחיד.
ולמה?
קודם כל כי יש מציאות, וזה אולי הנימוק הפחות חשוב אבל אתייחס אליו ראשון. כי המציאות היא לפעמים כזו שבאמת ניתוק מוחלט מהנרקסיסיט הפוגע יהיה קשה מאד, כרוך במחירים מעשיים ונפשיים כבדים מאד, וגם אותם צריך לקחת בחשבון בדרך הזו של החלמה. כלומר גם אם אנחנו מבינים שהנרקיסיסט פוגע בקורבן מאד, אנחנו צריכים איפה שהוא לזכור שגם אחרי הניתוק המוחלט ממנו, לפחות לתקופה, הנפגע עלול להיות במצב נפשי קשה מאד, לאבד חיבורים משפחתיים, מקצועיים או חברתיים שהם חלק מרכזי במארג החיים שלו ומי יודע לאן כל זה יקח אותו.
אבל דווקא הסיבה השנייה בעיניי היא המהותית יותר, כיוון שהנפגעים הם בדרך כלל אנשים רגישים מאד במהותם, עייפים נפשית, מוקטנים ומוחלשים, ובמקרה הזה הסרה מהירה של הפלסטר הנרקיסיסטי, בחדות בבת אחת, כלומר ניתוק מוחלט ומלא מהפוגע, עלולה להיות כזו שהם לא יצליחו להמשיך ממנה הלאה. ודווקא הבחירה בניתוק הדרגתי מאד, חלקי אפילו, כזה שאולי נוגע רק לחלק מתחומי החיים, דווקא הוא יכול להיות המסלול שיש בו יותר תקווה, יותר צבירת כח נפשי ורגשי בצעדים מדודים ומי יודע, לפעמים במקרים מסוימים גם כזה שבו הנרקסיסיט יבין שיש לו הרבה מאד לאבד, ושהוא עדיין לא איבד הכל, ויעשה מאמץ כלשהו להתנהל אחרת.
כמה זמן זה יחזיק? אין לי מושג
האם זה יכול להחזיק לאורך זמן? הסיכוי לא גבוה אבל לפעמים, במקרים מסוימים, בקשרים מסוימים כשהחרב מונחת על צווארו של הנרקיסיסט, והוא מאד רוצה יש אפשרות קלושה שכן. ואני יודעת שזה לא מעודד.
אבל אני גם יודעת שבנתיים השינוי שמתרחש אצל הקורבן הוא עצום, אני רואה בעיניים אצלי בקליניקה שוב ושוב את כוח החיות חוזר בהדרגה , את דברים שפתאום הופכים אפשריים מבחינת הנפגע, את יכולת החשיבה הבהירה והרגישה חוזרת לעצמה לאט לאט, כמו גם את היכולת לבחור. לבחור להתנתק לגמרי, לבחור להמשיך להיות בתוך המשחק הנרקיסיסט מתוך מודעות חדשה, לבחור לא לבחור בנתיים ולדאוג לעצמך בתנאים כלכליים למשל נוחים יותר או לבחור בכל דרך אחרת, אבל ובכל מקרה, להיות במקום שמאפשר לפעול ולא ממקום חלש, תשוש ונזקק , בתחושה שאין ברירה, אלא ממקום מודע ומתחזק.וזה לפעמים יכול לעשות את כל ההבדל.