רעילות סטייל שנות ה-90
אני זוכרת פעם, אי שם בימי הדינוזאורים, כלומר כשאנחנו היינו צעירים ויפים, את הפעמים הראשונות שבהם הבנתי שכשאנשים אומרים "רעילות" בהקשר הצבאי, הם מתכוונים למישהו שמאד רוצה כבר להגיע לזה, להתגייס, לתרום, לתת, להיות כולו בתוך החוויה הצבאית. להיות מורעל....
וכך יצא שאותה תקופה והסלנג הצה"לי שלה, אי שם בשנות התשעים, השאירה אותי עם טעם חיובי דווקא ביחס למילה רעילות והבנה שלהיות רעיל משמעו להיות ראש גדול ובעל רצון לתת ולתרום ובטח ובטח לא להזיק.
רעילות אחרת לגמרי
לכן אני חושבת שלקח לי זמן ואפילו לא מעט זמן, להתחיל להתייחס למונח של רעילות ואנשים רעילים במשמעות השלילית מאד שמתחברת אליהם כשאנחנו עוסקים בנרקיסיזם ובאנשים פוגעניים.
לא יכולתי, ואני חושבת שזמן רב גם לא רציתי להאמין, שרעל מהסוג הזה קיים. שיש מי שבמכוון, בדרך מתוחכמת מסוגל להיכנס לחיים של בני אדם אחרים ולהביא איתו בהיחבא רעילות מהסוג הגרוע ביותר, כזו שמותירה את הקורבן פגוע באופן שידרוש שיקום ארוך ותהליך החלמה מורכב.
אבל האמת היא שהיא קיימת. הרעילות הזו ואפילו קיימת לא מעט. והאמת העצובה עוד יותר היא שהיא מותירה את הקורבן תשוש ובלי כוחות כמאמר השיר רק הרבה יותר. לכן, עבור המתמודדים בהווה ובעבר עם הרעילות האיומה הזו, מנסה היום, כדי מעט להקל על הדרך, לרכז כמה נקודות חשובות ביחס להתמודדות עם אנשים רעילים ולא בשום מובן חיובי שהוא:
אז מה עושים עם אנשים רעילים:
1. קודם כל מזהים - מבינים שמדובר בהתנהגות רעילה: מזהים את הסימנים את המניפולציות, חוסר כבוד או התעללות רגשית ומקשיבים פנימה לתחושה הזו שאומרת לנו ש"משהו פה לגמרי לא בסדר".
2. מציבים גבולות גבולות ועוד גבולות - זהו אולי הטיפ החשוב ביותר להתמודדות עם אנשים רעילים. העניין הזה עם הגבולות, שאנשים עדינים ורגישים פעמים רבות נוטים להיות טובים בו פחות, אם לומר את זה בעדינות. ובכל זאת, זהו אחד הפתרונות החשובים ביותר, אם לא המרכזי שבהם.
ואיך עושים את זה? איך מיישמים גבולות מול אנשים שגבול מבחינתם הוא לא המלצה אפילו? מתרגלים, משתפים, מתאמצים, וזוכרים שקביעת גבולות ברורים מול אדם רעיל היא הדרך הטובה ביותר להגן על עצמנו. וכן גם נותנים לעצמנו חיזוקים חיוביים בכל פעם שהצלחנו לתקשר את הגבולות שלנו מולם, והצלחנו לעמוד על היישום של הגבולות שלנו במציאות המשותפת.
3. שמים את עצמנו במרכז - גם הכלי הזה הוא חשוב וגם הוא קשה ליישום עבור אנשים אמפתיים. הכוונה היא לתעדוף הצרכים והרצונות שלנו במקום גבוה יותר מבעבר בכלל, ומול האדם הרעיל בפרט. איך עושים את זה? מתעקשים לעסוק בפעילויות שאנחנו אוהבים, לבלות זמן עם חברים ובני משפחה תומכים, לחדש קשר או להמציא יש מאין תחביבים משמחים, ובאופן כללי לתת לעצמנו זמן, לעצמנו.
4. גסלייטינג - לומדים להכיר את הריח: נדמה לי כי כמו שיש גזים בטבע שאין להם ריח, ולכן הם מסוכנים במיוחד, כי אין לנו דרך אמיתית לזהות דליפה מסוכנת שלהם, ככה בדיוק פועלת התחבולה המתחוכמת מכולם, הגסלייטינג, שהיא שקופה, מתעתעת וקשה לזיהוי, בוודאי לא למי שאינם הקורבנות הישירים שלה, ולעיתים גם עבור מי שהם כן.
לכן, אחד הדברים החשובים ביותר שכדאי לעשות כדי להתמודד עם אנשים רעילים, הוא פיתוח היכולת לזהות את הגז הזה, נטול הריח, לחזור ולומר לעצמנו שזה מה שמתרחש, להזכיר לעצמנו מהי תפיסת המציאות שלנו ולמה היא נכונה ולא ליפול קורבן לעוות את המציאות שמנסה האדם הרעיל לשכנע אותנו בה. אחד הכלים הטובים ביותר לעשות את זה הוא שמירה על מעגל נאמן וקרוב של חברים אחרים, לא רעילים כמובן, שידעו לחזק את חוש הריח שלכם ולומר לכם שאתם בסדר גמור ושמישהו מנסה "לגזלייט" אתכם.
5. סעיף חמישי ואחרון להפעם הוא אולי החיובי מכולם והוא ההתמקדות בחיובי, בבריא, ובטוב שיש לכם בחיים - כי מסתבר שרעילות מתקשה לשרוד במקום שבו אין לה חמצן לגנוב, והיא אינה מוצאת את מי לנצל. ואיך עושים את זה למשל? בעזרת כתיבה והזכרה לעצמנו מי אנחנו ומה אנחנו מייצגים, באמצעות תרגול מיינדפולנס או מדיטציה, בפנייה לטיפול או ייעוץ, או הצטרפות לקבוצות תמיכה בהן נוכל לשתף את החוויות שלנו ולקבל תמיכה מאחרים שהתמודדו עם מצבים דומים.
אז זהו. בנתיים, להיום, על אנשים רעילים ועל הכלים שעומדים לרשותינו בהתמודדות מולם. מאחלת מכל הלב הצלחה רבה במשימה הזו, ולסיום רוצה בקטנה ללחוש תפילה אישית שלי שיום יבוא ושוב אוכל להתייחס למילה רעילות כמו אותה נערה בת 18 שהבינה שמדובר באנשים טובים,שרק רוצים לתת ולתרום ושיש להם רעל בעיניים אבל מסוג אחר לגמרי מאשר בעיניו של הנרקיסיסט.