אחרי ענייני הלב וזוגיות, ההתמודדות המורכבת הנוספת שממתינה מעבר לגיל 20 פלוס מינוס לאנשים רגישים היא זו של עולם העבודה. קריירה אם תרצו.
אנשים רגישים מאד, מרצים, מוצפים, קודיפנדנט וכל הרצף הזה שמקורו בתכונה מולדת שלא תמיד מתאימה לעולם הזה באופן מדוייק, באופן די מובהק אני יכולה לומר היום אחרי עבודה עם רבים שכאלה, לא מתאימים לעולם העבודה המערבי כמו שהוא נראה היום.
ולמה הכוונה?
לארגונים, חברות, מוסדות ציבור, עסקים מסוגים שונים אפילו, מערכת החינוך יו ניים איט - כל מה שהוא ארגון בגודל כזה או אחר שיש צורך להתאים את עצמך לכללים שמתאימים לכלל, כלומר ל- 80 אחוז מהאוכלוסיה שהם לא רגישים מלידה, כל זה פחות עובד עבור האדם הרגיש.
אז אנחנו לא אמורים לעבוד?
עולה כמובן השאלה ההגיונית הזו, כשאולי חלק מאיתנו היו רוצים לענות לה כן וללכת להתנדב או לשבת לכתוב ספר בבקתה מעץ על גבעה בגליל, אבל גם אם זה המצב, שאלה חשובה לא פחות שעולה מכך היא שאלת הפרנסה, וגם המימוש העצמי, הסיפוק, התחושה שאתה חלק מהעולם הזה ועוד כאלה דומות.
אבל האמת היא שמעבר לצורך בפרנסה ומימוש עצמי ברמה האישית, אני חושבת שאנשים רגישים דווקא מאד מתאים להיות חלק מעשייה מקצועית, רק ש... חשוב לתת את הדעת ולשים לב לכמה שאלות חשובות:
מה?
איך?
עם מי?
ואני אנסה לפרט.
מהי העבודה המתאימה לאנשים רגישים?
אז בעניין ה"מה" אני חושבת שקצת שהתשובה שלי קצת תפתיע אתכם כי האמת היא שלא משהו מה, באיזה תחום, חינוך, מחשבים או ראיית חשבון, כל עוד המשהו הזה מתחבר למקום עמוק ומשמעותי עבור האדם הרגיש. וכן לגמרי כבר יצא לי לפגוש אנשים רגישים שראיית חשבון היא היא הדבר שמעורר אצלם תחושת משמעות שייכות ושליחות ועבורם זהו המה הנכון. מה שלא נכון עבור אדם רגיש שאוהב ומתחבר לראיית חשבון הוא ללכת לעבוד במשהו אחר, שלא מתחבר פנימה ומציץ אצלו את האש והתשוקה המקצועית הפנימית.
איך נכון לאנשים רגישים לעבוד?
אז אחרי שהתייחסנו לנושא ה"מה" השאלה המתבקשת הבאה היא איך. מהו האופן הנכון לחבר בין אנשים רגישים לעולם המקצועי. ופה אני סבורה שהאיך הזה חיייייב לכלול שלושה מאפיינים:
וכן אני יודעת שאלה שלושה מאפיינים לא קלים לעיכול למקומות עבודה מסודרים מערביים רגילים אבל זו בדיוק הנקודה שמביאה אותנו לשאלה הבאה: עם מי.
מהי סביבת עבודה וצורת העסקה מתאימה לאנשים רגישים?
ואחרי שאמרנו מה, ואיך מרגישה שהגענו לנקודה החשובה ביותר של עם מי. כי עבור האדם הרגיש יותר מאחרים הסביבה האנושית, כלומר מי האנשים שעובדים לצידו, מי האנשים שמנהלים אותו, מי האנשים שהוא מנהל וכו', חושבת שהבנתם את הרעיון, הסביבה הזו קריייייטיייית לתחושה הטובה שלו במקום העבודה, לרצון להיות שם, ליצור, לתרום, להביא מעצמו מעל ומעבר ועוד קצת מעבר, ולהיות עבור הארגון ומנהליו נכס מקצועי נדיר.
הבעיה עם העניין הזה היא עבור רגישים רבים היא שכשכירים, אלא אם אתה המנכ"ל וגם אז לא בטוח, מי שמגייס את האנשים ששותפים לקפה במטבח ולניהול הפרוייקט שלכם הם לאו דווקא כאלה שאתה בחרת ישירות. ומכאן עלולים להיגזר מצבים רבים של חוסר התאמה עד כדי אתגרים נפשיים ופיזיים קשים לאדם הרגיש כתוצאה מעבודה תחת בוס או לצד קולגות לא מתאימים במיוחד.
מפה, ובזהירות רבה בקליניקה שלי אני פעמים רבות מוצאת את עצמי הולכת עם הלקוח הרגיש את הדרך מעבודה כשכיר לעצמאי, בעל עסק שיכול לבחור את הסביבה האנושית, וכן כן במחיר של לחצים אחרים שאם הם מנוהלים נכון פעמים רבות הם קשים פחות לאדם הרגיש, לעומת קולגה נרקיסיסט למשל.
עבודת החלומות של הרגיש
אוקי, אז אני לרגע במבט על השורות שכתבתי זה עתה, שואלת את עצמי שאלה שבוודאי תעלה גם בכם - יש בכלל אפשרות כזו? יש עבודה שמתאימה לאנשים רגישים שיש בה יצירתיות, עצמאות, הפוגות, קולגות רגישים ואמפתיים, ובתחום שהלב שלנו מתעורר כשאנחנו חושבים על העיסוק בו?
אז כן, אני יודעת שזה נשמע מורכב מדי, ואפילו אוטופי.
ובאותה נשימה אני גם רוצה בכל זאת לומר לכם הרגישים שהגעתם עד כאן במאמר הלא קצר הזה, שאני לא אומרת שזה קל אבל כן מתעקשת לומר שזה אפשרי.
שיכול להיות שזה יקח זמן
יכול להיות שזה ידרוש התנסות במקומות הלא נכונים ועם האנשים הלא מתאימים
יכול להיות שבסוף תצאו לדרך עצמאית
ויכול להיות שיגיע הבוס המדוייק לכם שאיתו תעבדו עשרים שנה עד הפנסיה המשותפת.
כן. זה הכל יכול להיות. ויכול להיות שגם לא יקרה לעולם.
הדבר היחיד שאני הקטנה, המקשקשת לאנשים רגישים קישקושים כמו המאמר הזה, הדבר היחיד שאני רוצה לבקש הוא שתנסו. תנסו לחפש את המה, איך, מתי ועם ומי הזה שמתאים לכם מקצועית. שגם אם תוותרו לתקופה מסויימת תחזרו ותחפשו אותו שוב, ושתזכרו מי אתם, כמה מופלאה הרגישות הזו שלכם, וכמה היא יכולה לשנות להשפיע ולתת ערך לעולם אם אתם נמצאים במקום הנכון לכם.