אחת התכונות הפחות מדוברות סביב הפרעת האישיות הנרקיסיסטית נוגעת בעובדה שהם לא "הולכים לבד", שאם הם יודעים, מריחים, מרגישים שהטבעת של הטובים הולכת ומתהדקת סביב צווארונם המתנשא, וכל המניפולציות, הגזלייטינג והקומבינות שהיו להם בשרוול ואם מוחם הקודח תמידית סביב השאלה איך לא לקחת אחריות וכן לקחת קרדיט לא מצליח למצוא שפן חדש שישלוף אותם מהמקום שאליו הגיעו, אם הגיעו הדברים לכך - הדבר האחרון והחשוב מאד עבורם עדיין הוא לדאוג לכך שהם לא ילכו לבד, לא ישלמו את המחיר לבד, וכן ועד כמה שניתן - יקחו איתם יחד כמה שיותר אחרים.
ואיך זה נראה בפועל?
למשל, במקום עבודה, בוס נרקיסיסט, כשפתאום מתמנה מעל לראשו מנהל חדש, הגון, אמפתי, אנושי ומקצועי, במצב כזה, ואחרי שכאמור ינסה את כל התרגילים הרגילים, כולל פיזור גזלייטינג איפה שרק אפשר, במצב כזה כשהוא מבין שהפעם זה לא יצליח לו, שהמנהל החדש לא קונה את ההצגה, במצב כזה הראשונים שהייתי רוצה לתפוס אותם ולהזהיר אותם מפני מה שעומד לקרות הם אנשי הצוות שלו, היועצים שלו, הקרובים אליו. כי אם הוא הולך לשלם, גם הם באים איתו, ואם הוא יפוטר, ישונמך, יאלץ להתקפל או כל פעולה מנמיכת קומה אחרת, כל זה יקרין עליהם מאד ואפפילו אם יצליח לו לאותו נרקיסיסט - יפול על ראשם במקום על ראשו, לפחות באופן עקרי. ולא, זה לא משנה לו שהם היו נאמנים לאורך זמן, שהם עשו עבורו את העבודה, שהם בעצם אלה שהחזיקו אותו במקום שבו הוא נמצא. כל זה לא רלוונטי יותר. כי בעולמו של הנרקיסיסט, הגלוי והסמוי כאחד אגב, רק הוא קיים, רק הצרכים שלו הם אמיתיים וכל מה ומי שסובב אותו הוא כלי כדי להגיע לכך. וכאמור אם הוא הולך, כולם.... הולכים יחד איתו. ואין לגבי זה שאלה, הרהור או מצמוץ.
איך עוד זה נראה?
למשל בגירושים, או פרידה זוגית. גם כאן, וזה אולי אחד מהמראות הקשים ביותר לתפוס ולקבל, כי גם כאן הנרקיסיסט לא נופל לבד ובמקרה הזה מי שהוא "לוקח" איתו כבני ערובה תמימים במיוחד הם פעמים רבות הילדים. ילדים שישאו על נפשם שנים ארוכות את הנזקים. וכך למשל נרקיסיסט שמרגיש שהוא לא עומד לקבל את הבית שהוא רוצה, או אפילו את היחס שמגיע לו מתוקף היותו הוא, יצא במסע הכפשה על ההורה השני, על המשפחה המורחבת ועל כל מה שיכול להיות קדוש או פגיע עבור בן או בת הזוג לשעבר, כשכאמור המשלמים העיקריים של המחיר הם הילדים.
ואיך עוד? בשותפות עסקית? בחברות? בין בני משפחה כמו הורים, אחים, ילדים - בגדול זה תמיד נראה אותו דבר. הנרקיסיסט כשהוא מבין שהוא עם הגב לקיר, שהגזלייטינג לא עושה את העבודה ושפרצופו האמיתי עוד להתגלות והוא עומד לשלם מחירים אמיתיים על דברים שעשה, ברגעים האלה, שהם המסוכנים ביותר, אז הוא מגיע לנקודה שבה ברור לו שהוא לא הולך לבד, שיהיו אנשים אחרים שישלמו את המחיר יחד איתו, על לא עוול בכפם ושבזה תהיה עבורו, בגלל הפרעת האישיות הקשה הזו, נחמה כל שהיא.
אז מה עושים? ואם יש בכלל מה לעשות?
קודם כל, כמו בהרבה דברים אחרים שנוגעים לעולם הנרקיסיסטי - קודם כל מכירים את זה. יודעים, באים מוכנים.
ואז מה עושים?
פועלים בהתאם. למשל, לא נפרדים מנרקיסיסט לבד , מביאים איתנו עוד אנשים, מזהים ושמים לב אם הוא מרגיש נואש, אם הוא מבין מה מצבו ומגיע לנקודת האל חזור הזו שבה הוא מבין שלא נותרו עבורו פתרונות. מיידעים אחרים שככה אנחנו רואים את המצב ושאנחנו חוששים, ועושים בעצם כל מה שניתן כדי למנוע מהנרקיסיסט המיואש להוציא לפועל את התכנית של "תמות נפשי עם תמימים".