השבוע בשני מקרים שונים, שתי נשים עם סיפור חיים אחר לגמרי, בגילאים שונים, מגזרים רחוקים, כל מה שיכול להיות אחרת תדמיינו - ובכל זאת שתיהן אמרו לי אותו משפט בדיוק:
"איזה מזל שהלכתי לפני המלחמה הזו"
כי שתיהן יצאו מהבית, עזבו זוגיות פוגענית ארוכת שנים ממש שבועיים שלושה לפני המלחמה הזו שהפעם, ועל שתיהן ראו בעיניים בזמן שהן דיברו את ההקלה מצד אחד ואת האימה מצד שני רק מעצם המחשבה שהיו נשארות שם בבית איתו, בממ"ד או בריצות למקלט.
ומה עם אלה שלא?
העניין הוא שאצלי בלב, אחרי שסיימתי כל אחת מהפגישות האלה, שמחה כל כך בשביל שתי הנשים היקרות, אצלי בלב או אולי בבטן אם מדייקים את זה, הסתובבה תחושה שהלכתי איתי לאורך היום וגם אחריו - התחושה הקשה לגבי אלה שלא.
נשים וגברים שנמצאים עכשיו בבית בין ריצות לממ"ד או למקלט,
עם ילדים קטנים או גדולים,
עם הורים או בני משפחה שאולי עברו להתגורר זמנית,
עם כל מה שהמצבים האלה דורשים מאיתנו
ובנוסף לכל ממשיכים לחוות את הפגישה השקופה הזו שנקראת התעללות נרקיסיסטית.
ואיך זה נראה?
על פניו זה לא נראה.
כלומר זה שקוף.
והשקיפות הזו היא בעצמה חלק אכזרי ונוראי של הסיפור
אבל אם לנסות לרגע לפרוט את זה לפרטים
זו יכולה להיות הערה בלחש בצד בשקט כשההורים האורחים שלך לא רואים, כזו שמזכירה לך שאת מזניחה את עצמך כאילו סוף העולם הגיע.
זו יכולה להיות אמירה שלה אליך, כאילו בחיוך ליד הילדים שאתה לא יעיל גם בימים של מלחמה ולא רק בימים רגילים.
זו יכולה להיות רק הבעת פנים,
רק בדיחה כביכול,
רק התעלמות מופגנת כי העזת לחשוב אחרת.
זה באמת לא מאד משנה.
מה שכן משנה הוא שבימים מהסוג הזה הקירות סוגרים עליך יותר,
הפקפוק הפנימי מול הגזלייטינג גם הוא עלול להתחזק ולגרום לך לחשוב שאולי זה הכל בראש שלך
ואיך אתה בכלל מעז להתלונן על חצי מבט כשבחוץ נופלים טילים,
וזו יכולה להיות אפילו סתם תחושת עייפות וחוסר אנרגיה שאת או אתה לא מבינים למה דווקא עכשיו היא נפלה עליכם.
תרגול הגנה עצמית
ואני יודעת,
זה נראה ומרגיש מתיש, מקיף,
וגם לא משהו שיש מה לעשות לגביו.
ותוך כדי הקלדת המילים האלה אני בעצמי שומעת את הקול הפנימי שאומר לי - נראה לך הגיוני להציע הצעות מעצבנות כמו יירוט מחשבות למישהו או מישהי שנמצא בכלא של שליטה ומניפולציה 24/7 תוך כדי מלחמה מתישה בחוץ?
ואני מבינה את האמירה הזו ואת התחושה של מי מכם שנמצא במצב הזה מול ההצעות הקטנות שאני רוצה להציע,
ויחד עם זאת,
בזהירות אני רוצה לנסות לשתף בכמה תרגילים שיכולים להקל,
לאפשר לשרוד קצת טוב יותר ימים מורכבים כאלה בתוך סביבה זוגית רעילה:
1. מעקב שעתי: נסו לבחון במהלך יום טיפוסי בימים האלה באיזה שעות האדם הרעיל פוגעני יותר כלפיכם. כן יש להם זמנים שבהם הם יותר צריכים שמישהו יהיה הקורבן כדי שהם יוכלו להרגיש טוב. בשעות האלה עשו כמיטב יכולתכם להיות רחוקים ועסוקים פיזית אם אפשר או מנטלית.
2. חבר טלפוני: בתקווה גדולה שיש מישהו כזה בעולם, שיודע עם מה אתם מתמודדים, נהלו איתו שיחה יומית בתקופה הזו, בעדיפות לשעות שבהם אתם לא נמצאים יחד עם האדם הרעיל. האדים של השיחה הזו יחזיקו אתכם שעות אחר כך.
3. יירוט מחשבות מחלישות: נסו לזהות לאורך היום אלו מחשבות גורמות לכם לאבד כח. זו יכולה להיות מחשבה כמו: "אני לעולם לא אצא מכאן" "למה זה מגיע לי" "אני אשמה בזה" וכו'. כל מחשבה שנוגעת במצב הנוכחי ובעצם מייצרת בגוף שלכם מתח וכאב. בכל מידה שבה תצליחו ואפילו מעט - לעצור מחשבות כאלה הרווח יהיה משמעותי.
ומה עוד?
לא הרבה חוץ מהעובדה שיחד עם התרגילים האלה הכי חשוב לי לומר שאני יודעת שזה נשמע מעט מאד.
שאני מבינה שתחושת הלבד, ההצפה, הבלבול והאשמה קשות מאד בימים האלה,
מתפללת ומחזקת שיהיו לכם כוחות להתמודד עם הניסיון הזה
ומקווה מאד שהמעט הזה שכאן גם כן יתן קצת שקט פנימי.
חיבוק חיזוק
רותי